צילום:גליה פסטרנק
מחקרים חדשים מראים שכמות הפלסטיק המזהמת את הים שלחופי ישראל גדולה פי עשרה מזו המצויה במערב הים התיכון. את המחיר משלמים בעלי החיים ובני האדם הרוחצים במים
ברטולט ברכט כתב פעם ש”זבל הוא רק חומר שנמצא במקום הלא נכון”. המחשה מצוינת להבחנה זו ניתן לראות בחופי הים של ישראל, הגדושים לעתים קרובות בערימות אשפה שניתן היה למחזר. מחקרים שנערכו באחרונה על מצב הפסולת בחופי הארץ מלמדים שהיא לא נשארת רק בחוף — חלקה מגיע לים והופך את אזורנו לאחד המזוהמים בים התיכון. ובין כל המזהמים בולט חומר אחד: הפלסטיק. ריכוזי חלקיקיו שנמצאו במים גבוהים פי עשרה מהריכוז הממוצע של חלקיקים אלו שנמדד במערב הים התיכון.
הפלסטיק נחשב כיום לאחד האיומים החמורים על הסביבה הימית, משום שבמשך הזמן הוא מתפורר לחלקיקים זעירים המכונים מיקרופלסטיק וקוטרם פחות מחמישה מילימטרים. אלו מגיעים למים, ואז לא ניתן לאסוף אותם ולטפל בהם. בעבודת הדוקטורט שעושה בימים אלה נועם ואן דר האל באוניברסיטת חיפה — הזוכה לסיוע מעמותת ECO-OCEAN לקידום השמירה על הסביבה הימית — הוא בוחן את הכמות ואת פוטנציאל הרעילות של חלקיקים אלו. הנזק שהם גורמים עדיין לא ברור לגמרי, אולם ידוע שחלקיקים אלו נספגים בגופם של בעלי חיים, שבטעות מזהים אותם כמזון, ועלולים להיפגע מבליעתם.
במהלך המחקר, בהנחיית ד”ר דרור אנג’ל מאוניברסיטת חיפה, נאסף באמצעות רשתות מיוחדות מיקרופלסטיק שצף על פני המים ב–17 נקודות לאורך החופים. בנוסף נאספו דגימות קרקע בעומק עשרה מטרים בשמונה אתרים ונבדקה שכיחות החלקיקים בדגימות אלו. כמו כן נערכו בדיקות של ריכוזי מזהמים ממקורות שונים שנספחו אל הפלסטיק.
ממצאי המחקר עד עתה קודרים למדי. הם מלמדים שהצומח והחי הימי מתקיימים כיום בסביבה רוויה בחומר סינתטי עם מרכיבים רעילים שיצר האדם — ושריכוז המיקרופלסטיק ליד חופי הארץ גבוה פי עשרה לעומת הממוצע בחלק המערבי של הים התיכון. באחד המוקדים אף נמדד ריכוז מהגבוהים שאי פעם נמדדו בעולם. כמו כן התגלו על חלקיקי הפלסטיק ריכוזים גבוהים של מזהמים מסוגים שונים שמקורם בפעילות תעשייתית ושריפת דלקים. “אנחנו לא יכולים להגיד איזה אחוז מזיהום הפלסטיק הזה הגיע מהחופים שלנו”, מציין עם זאת ואן דר האל. “חלק הגיע ממקורות כמו שפכי נחלים ומקור נוסף הוא זרמי הים התיכון המגיעים לאזורנו”.
ובכל זאת, נדמה כי לא מעט מהזיהום כן מגיע מחופי ישראל. עבודת דוקטורט אחרת הנעשית בימים אלה באוניברסיטת חיפה היא זו של גליה פסטרנק המתמקדת בחקר מצב הפסולת המוצקה בחופים הלא מוכרזים.
בהיותה עובדת באגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה, יש לפסטרנק היכרות קרובה עם השטח. במהלך המחקר היא בדקה את כמות הפסולת וההרכב שלה בשמונה קטעים בחוף, כל אחד מהם באורך של מאה מטרים. בנוסף ערכה השוואה למצב במדינות אחרות בעולם, ואף בדקה את השכיחות של פריטי פסולת הצפים על פני המים.
בינתיים מראות תוצאות המחקר — בהנחיית פרופ’ אהוד שפניר מאוניברסיטת חיפה וד”ר דב צביאלי מהמרכז האקדמי רופין — כי כמות הפסולת בחופי ישראל דווקא נמוכה בהשוואה למדינות אחרות, אך ההסבר לכך אינו רמת הניקיון הגבוהה של הנופש הישראלי, כי אם פעילות “חוף נקי” שהמדינה מממנת לניקוי חופים לא מוכרזים.
ומה באשר לפסולת הקיימת? חלק אמנם מגיע עם זרמי הים מרצועת עזה ומצרים, אך על פי ההערכה של פסטרנק, לפחות 58% ממנה הם ממקורות יבשתיים. “המקור העיקרי של הפסולת בחופים הוא האנשים שנופשים בהם”, היא אומרת.
גם כאן הפסולת הבולטת ביותר היא זו שעשויה פלסטיק. כ–90% מכמות הפסולת בחופים היו מחומר זה. היתר — שאריות סיגריות וסוגים שונים של אריזות מזון.
אחד הממצאים המעניינים הוא הקשר הסיבתי בין מצב חוקי המיחזור והרכב הפסולת. פסטרנק מצאה בחופים כמות שקיות פלסטיק הגדולה פי שלושה מהממוצע העולמי של השקיות ופי שניים ממה שנמצא במדינות אחרות בים התיכון. לפני חודשיים אושר בכנסת חוק המחייב קביעת היטל על שקיות והוא אמור להביא לצמצום השימוש בהן. השוואה שעשתה פסטרנק אכן גילתה כי “באזורים אחרים בעולם שבהם יש חקיקה, היו כמויות קטנות יותר”. עם זאת פסטרנק מצאה כי אחוז הבקבוקים ופחיות המשקה בחופי ישראל הוא שליש מהממוצע העולמי. במקרה הזה מדובר ככל הנראה בהשפעה חיובית של חוק הפיקדון על מכלי משקה שבמסגרתו אלה נאספים בשיטתיות.
אריק רוזנבלום, מנכ”ל עמותת ECO-OCEAN — המסייעת גם במימון המחקר של פסטרנק, ושהעמידה ספינת מחקר לטובת סקרי הפסולת הימית — אומר כי “המחקרים מוכיחים שפסולת בחוף אינה רק בעיה אסתטית אלא מקור לפגיעה אמיתית בכל מי שנמצא בסביבה, מהדגה ועד התושבים המבלים על החוף”. לדבריו, הממצאים “מחדדים את הצורך בהתגייסות ממסדית ואישית למען ניקוי ושמירה על החופים. אנחנו מתכננים בקרוב פעולות שנועדו לסייע להפחתת זיהום הים”.
לא רק עמותת ECO-OCEAN נערכת למלחמה בפסולת. לפני כשנה הושקה בחסות נסיך מונאקו, אלברט השני, יוזמת BEYOND PLASTIC, שבה שותפים ארגוני שמירת סביבה. מטרתה לקדם פעילות שתביא להפחתת כמות פסולת של חומר זה המגיעה לים התיכון. ואילו בישראל הודיע השבוע המשרד להגנת הסביבה שתוכנית “חוף נקי” תורחב והתקציב עבורה יגדל בשנים הקרובות.
מלבד מסקנות קודרות, לעורכי המחקרים בישראל יש גם כמה המלצות לקידום מדיניות שתביא להפחתת כמויות הפסולת. אחת מהן היא להמשיך בקידום וביישום חוקים המעודדים הפרדה ומיחזור שלה. המלצה נוספת היא לשנות עיצוב מוצרים ואריזות. למשל, ניתן לייצר בקבוקים שהפקקים מחוברים אליהם. כמו כן יש להקפיד על ניקוי שפכי נחלים וצינורות ניקוז שאינם מטופלים לפני עונת הגשמים, ובכך למנוע סחיפת כמויות גדולות של פסולת אל הים.
אבל נראה שהצעד החשוב והקשה מכולם הוא גמילת המין האנושי מהתלות הגדולה שפיתח במוצרי פלסטיק. תחליפים לחומר זה שאינם פוגעים בסביבה עדיין אינם זמינים בכל המקרים ולרוב יקרים יותר. בעתיד הקרוב נראה שיהיה קשה לעצור את שטף חלקיקי הפלסטיק המציף את הימים והאוקיינוסים. לכל היותר ניתן יהיה להפחיתו במידה חלקית.
האיחוד האירופי מזהיר מנזק בלתי הפיך לדגה בים התיכון
מצב הדגה בים התיכון חמור ביותר וכמעט 90% מאוכלוסיות הדגים המשמשים למאכל נתפסים בהיקף הפוגע ביכולת ההתחדשות שלהם. כך עולה מנתונים שהוצגו לפני שבוע בכנס מיוחד בנושא שנערך בבריסל בהשתתפות נציגי ממשלה מכל מדינות האזור ובהן ישראל.
חלק מהנתונים המדאיגים על מצב הדגה הוצגו השבוע על ידי המדינה, במסגרת תגובה שהעבירה לעתירה לבג”ץ של החברה להגנת הטבע. הארגון הסביבתי עתר שלא לאשר את המגבלות על דיג מכמורת שקבע משרד החקלאות ופיתוח הכפר, כי אינן קשוחות דיין ויש הצדקה להחמירן. העותרת טענה שיש לדון מחדש בהגבלות בסיוע מומחים. משרד החקלאות טען, בתגובה, באמצעות המדינה, כי הוא מסכים עקרונית שיש הצדקה להגביל פעילות ספינות אלו בגלל השפעתן הנרחבת על הדגה, אך ההגבלות הקיימות מחמירות די הצורך…
להמשך הכתבה באתר הארץ לחץ כאן