מערכת מפגש הדייגים ללא אוויר, כשזרימת הדם לחלק מאבריו נפסקת ולחץ המים מאיים לרסק את גופו, שיאן העולם בצלילה חופשית (ללא מיכל חמצן) נכנס לרגיעה מוחלטת ומפליג למסע עמוק בנבכי נשמתו.
״אני מנתק את עצמי לגמרי מרגשות ומדאגות יומיומיות״, הוא אומר
ללא אוויר, כשזרימת הדם לחלק מאבריו נפסקת ולחץ המים מאיים לרסק את גופו, שיאן העולם בצלילה חופשית (ללא מיכל חמצן) נכנס לרגיעה מוחלטת ומפליג למסע עמוק בנבכי נשמתו.
״אני מנתק את עצמי לגמרי מרגשות ומדאגות יומיומיות״, הוא אומר
תמונה: herbertnitsch.com
הוא קיבל את הכינוי “האדם העמוק ביותר בעולם״, לאחר שצלל ב-2012 לעומק של 253.2 מטר.
הוא אוסטרי ושמו האמיתי הוא הרברט ניטש. הוא יכול לעצור את נשימתו ליותר מתשע דקות ומחזיק ב-33 שיאי עולם בשמונה הקטגוריות השונות של צלילה חופשית.
ניטש הוא אוטודידקט שהחל לעסוק בצלילה חפשית כתחביב, כאשר היה טייס בחברת תעופה, ובשנים האחרונות פרש מהטיס ומקדיש את כל זמנו לצלילה בסגנון “ללא הגבלת עומק״.
“מה שמניע אותי הוא הדחף לחקור את הבלתי נודע, ואת גבולות היכולות הפיסיות והמנטליות שלי״, הוא אומר לאפוק טיימס.
“בכל פעם שאני חושב שהגעתי לגבול היכולת שלי, עוד דלת נפתחת, והגבול נמחק״.
מסע רב סכנות
עשר דקות לפני הירידה למעמקים, ניטש שוכב על הסירה שלוקחת אותו לאתר הצלילה.
עיניו עצומות, כולו ברגיעה עמוקה, כמעט כמו בשינה. “בזמן הזה אני עושה חזרה כללית על הצלילה בדמיון, עם כל הפרטים הכי קטנים.
זה כאילו שאני יושב בסרט ורואה את זה לנגד עיני, לא את עצמי, אלא כאילו אדם אחר עושה את זה, ולכן אני פחות מרוגש.
זה טוב, כי ההתרגשות שבהרבה ענפי ספורט טובה, בצלילה חופשית היא אסון.
בצלילה למעמקים אתה חייב להיות רגוע ונינוח באופן מוחלט, כמו כשאתה מתעורר בבוקר ביום בהיר בסופ״ש, מתהפך וחוזר לישון.
״זה מצב מנטלי שקשה להשיג. בזכות החזרה שעשיתי בדמיון, כשאני נכנס למים, זה כבר מרגיש יותר מוכר, כאילו זו לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה״.
הנפילה החופשית בזמן הצלילה זו תחושה נפלאה. זה כמו לטוס מתחת למים בלי אווירון
כדי לעשות את המסע רב הסכנות הזה למעמקי האוקיינוס, ניטש צריך למלא את ראותיו בחמצן שיספיק לכל זמן הצלילה.
רגע לפני הצלילה הוא לוקח כמה שאיפות עמוקות, ואחריהן הוא בולע עוד ועוד אוויר, דוחס לתוך ראותיו 15 ליטר של אוויר, בין שבעה לתשעה ליטרים יותר מהמצב הנורמלי.
“למרות שרופאים אומרים שזה בלתי אפשרי, זו עובדה, כי אני מדדתי את זה.
בליעת האוויר היא פחות בשביל החמצן ויותר בשביל השוואת הלחץ בחללי הגוף, למשל בסינוסים באזניים, ללחץ המים שמחוץ לגוף.
השוואת הלחצים היא המגבלה העיקרית של רוב הצוללנים, ואורך הנשימה הוא המגבלה המשנית.
זה אתגר רציני למלא את הריאות בכל כך הרבה אוויר, כי הלחץ העצום הזה יכול לעצור את זרימת הדם למוח ולכן צריך לעשות את זה לאט ובהדרגה״.
כשראותיו מלאות באוויר עד קצה גבול היכולת, ניטש יושב על שפת הסירה, גופו שקט ורגוע לחלוטין…
להמשך הכתבה לחץ כאן
