ליאור גכמן: “כבר בזריקה הראשונה אני מרגיש תקיפה…”

עקב פציעה קלה ברגל וחבישה אני מוגבל ולא יכול להנות מהדיג האהוב עליי בירדן שכמובן דורש הליכה ועמידה במים. אתם כבר מכירים אותי מספיק זמן בשביל לדעת שאין דבר שיכול לעצור אותי ולמנוע ממני לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות.לאחר כל מיני רעיונות שחלפו לי בראש,כמו ללכת לדוג עם סרבל ומגפיים ודברים דומים,אני נזכר שיש נקודה שבה אני יכול לדוג מהגדה מבלי להיכנס למים ומיד אני נדלק! יש פתרון לדודא!!
אמנם הנקודה צפופה ודי סבוכה,מה שמצריך זריקות מדויקות,וגם במקרה של נעילה יש סיכון יותר מסביר שהדג ימשוך לשיחים מה שיקשה מאוד להביא אותו עד אליי,אבל היי,דרמות ואדרנלין זה בדיוק מה שאני אוהב!
המינוס העיקרי מבחינתי הוא חוסר היכולת להתרענן במי הירדן כפי שאני תמיד אוהב לעשות כאשר השמש כבר באמצע השמיים.
אני עושה את דרכי לירדן שבראשי כל הזמן מהדהדת התקוה שהדיג יהיה מוצלח,מפני שהפעם אם הדיג יהיה חלש אין לי את הפריבילגיה לשנות מיקום.

מגיע לירדן כשעה לאחר הזריחה,שם את הכפית הנצחית ומתחיל לגשש אחר הביניתות. כבר בזריקה הראשונה אני מרגיש תקיפה אך הביניתה מצליחה להשתחרר.לא נורא,העיקר שהן פעילות ותוקפות,זה הכי חשוב.
מכאן מאילך מתחילה חגיגה מטורפת של נעילות,בריחות ודרמות בדיוק כמו שאני אוהב! הדיג איכותי ורציף לאורך כל הסשן,ופרט לפלונטר מעצבן שמשבית לי את הדיג לחצי שעה אני חווה אקשן מענג של זמן איכות עם הביניתות.וכן,גם הגדולות הופיעו היום!!
מאושר שלא נשארתי בבית,ולמרות הפציעה החלטתי בכל זאת להגיע. ההימור השתלם!
אז עד הד’וח והסרטון הבאים, אדיוס אמיגוססססס.

הפידבק שלך