ליאור גכמן: “אחרי כשלושה חודשים שלא נפגשתי עם שרה (בעיקר בגלל הביניות שמטריפות לי את השכל בירדן),הגיע הרגע המיוחל!”

אהלן חברים יקרים!!
אחרי כשלושה חודשים שלא נפגשתי עם שרה (בעיקר בגלל הביניות שמטריפות לי את השכל בירדן),הגיע הרגע המיוחל! אנחנו קובעים להיפגש בספסופה,שזה אחד המקומות האהובים עלינו.הן מבחינת הדיג והן מבחינת הנוחות והנוף.אני מגיע עם אשתי נטלי ורב סרן איתן דרורי,ולפני ששרה מספיקה להגיע אני ממהר ורץ לתפוס את הבס הראשון של הבוקר,שכבר בזריקה הראשונה הוא מופיע. שרה מגיעה אחרי כמה דקות ולאחר חיבוקים ונשיקות מצטרפת אלינו לדיג.
בניגוד לפעם שעברה,הפעם הפתיון שאני עובד איתו הוא פיתות בלבד.אני אפילו לא מרטיב את הפיתה,אלא שם חתיכה בריאה על כל קרס ומקפיד על מינימום מרחק בין המצוף לקרסים כי הבס בדרך כלל תוקף על פני המים.גם הקרסים שאיתם אני עובד הן קרסים גדולות,וזה משתי סיבות: 1. הפה של הבס גדול מאוד 2. ככל שהקרס גדולה יותר,אז יותר קל לשחרר אותה מהפה שלו,במיוחד אם הוא מחליט לבלוע את כל הפתיון עם הקרס עמוק לתוך הגרון.

ולעניינינו…. כאמור אנחנו מתחילים לדוג (פרט לאשתי שהמשיכה לנמנם עוד קצת ברכב) ואחרי כמה דקות יוצא הבס השני של היום. אנחנו שמים לב לתופעה מוזרה של המון אדוות במים ובטוחים שהדגים באטרף וקצב התקיפות ילך ויתגבר,אך ממש לא כך,אפילו להיפך. הדגים לא משתפים פעולה למרבה ההפתעה ובמהרה אנחנו מגיעים למסקנה שהדרך היחידה לשפר את המצב היא לרסס את האזור בהרבה פיתות רטובות בשביל לגרות אותם לתקוף.וזה באמת משפר את התפיסות משמעותית.בין לבין נתפסים גם כמה קרפיונים ומושטים חביבים,ואשתי שהצטרפה בהמשך גם נכנסה לעניינים.
הדיג הפעם היה לא פשוט בכלל ואפילו לפרקים ממש קשה,אבל החברותא והתפיסות שכן היו כיפרו בסוף על הכל. העיקר שסוף סוף פגשתי את שרה,וזה הכי חשוב!
נשבע לכם שבגלל הביניות כבר כמעט שכחתי איך היא נראית חחח.
חברים יקרים,מעדכן אתכם שעקב חופשה בח’ול (חופשה שבוטלה בזמנו בגלל הקורונה, וסוף סוף יוצאת אל הפועל) לא אוציא סרטונים בשבועיים, שלושה הקרובים. (ושיסלחו לי הביניות…) שאחזור אמשיך בדיוק היכן שהפסקתי,ואמשיך לעדכן אתכם במעללינו.
אז עד הד’וח והסרטון הבאים,
אדיוס אמיגוססססס.

הפידבק שלך