הכול התחיל בחופש הגדול לפני שנתיים, יצאנו עם המשפחה המורחבת כהרגלנו לטיול בצפון וכמובן שכיוצאים לצפון, אני מצטייד עם חכות לכל מקרה שיבוא… באחד הימים ירדנו לכנרת ופתחתי חכה עם מלכודת קפיץ לקרפיונים. (מציין שאין לי יותר מידי ידע על דייג קרפיונים) זרקתי כמה רחוק שיכולתי, ובכל פעם תפסתי מושטים קטנים. לאחר שעה וחצי של דייג, המשפחה התחילה להציק “יאלה זזים?” “לא מצינו?” ואני “עוד עשר דקות מתקפלים”. פתאום מגיע בחור ערבי עם חכה ובזריקה השניה שלו מביא קרפיון ענק של כמה קילו. כל המשפחה זזים אליו ואני איתם “איזה יופי” “איזה דג”. בזכותו קיבלתי הערכה של עשרים דקות ועדיין לא תפסתי כלום.
הבחור היה נחמד והסביר לי שצריך להכין תערובת מיוחדת עם רום ועוד ועוד… ולזרוק עם חכה טובה שתגיע לרחוק. יצאתי מהנקודה עם הרגשה גרועה והבטחתי לעצמי שיום יבוא ואחזור לפה עם ציוד ופתיון ואביא קרפיון ענק.
אחרי כמה חדשים יצאנו רק הגברים של המשפחה ליום אחד בצפון וגם הפעם ראיתי איך דייג מרים שם קרפיון ואני בלי חכה הפעם…
ושוב אחרי כמה חודשים אני יוצא לאותה נקודה בכינרת עם חכות ופתיון והכול ולא מצליח לתפוס קרפיון. (אחד שעלה לחכה הצליח לברוח) הפעם עשינו שם על האש והיה הרבה זמן לדוג , פתאום מגיעים שלושה בחורים צעירים עם רכב גדול, מורידים שולחן,
כסאות, חכות, ציוד. מה לא? ומתפרסים על כל האזור עם החכות וכמובן גם הפעם אני זוכה לראות קרפיונים יוצאים מהמים… יוצאות לי העיניים עם כל דג שיוצא. אני בא לאחד הבחורים ושואל אותו על זה. הוא עונה בהתרברבות “צריך ללמוד לדוג את הדג הזה” “ראיתי איך ברח לך הדג מקודם כשהתמקמנו” והוא ממשיך “מה הפתיון שלך?” עניתי לו שקניתי מחנות דייג תערובת של קרפיונים עם ריח של אנערף… וערבבתי עם מים ופירורי לחם כהמלצת המוכר, עד שקיבלתי בצק בטון… ואז הוא שואל “רום, שמת?”. “לא” אני עונה. “אז איך אתה חושב שהקרפיון יבוא?” “איך?”… (כנראה שאני עדיין לא מבין בקרפיונים…)
יצאתי מהכנרת בהבטחה לעצמי שהפעם אני לומד עליהם ובא לאותה נקודה מדהימה ויוצא עם דגים. “חייב לסגור חשבון”
הקורונה הגיעה ואני בבית עם הילדים. רוב שעות היום עסוק בעבודה, עד שצמחו לי קרניים. החלטתי שאני יוצא לדוג.
יצאתי בין סגר לסגר, בלי הכנה מוקדמת, מהרגע להרגע. עם גיסי (אין לו חצי מושג בדייג…) לכנרת ואולי הפעם נסגור חשבון.
השעה 12:00 בלילה. הכנרת ריקה. אנחנו פותחים חכות בנקודה, זורקים רחוק, ומחכים. חוץ מכמה מושטים קטנים ואחד בינוני, לא קיבלנו תקיפות. פתאום מגיע רכב עם טברייני נחמד ובנו בן 11. “יש דגים?” הוא שואל. “לא רציני” אני עונה. הוא יוצא מהאוטו ובוחן את הציוד ועל כל דבר יש לו מה לומר. “זה קפיץ למים מלוחים” “הפתיון קשה מידי” בקיצור הרגשתי מרגע לרגע יותר דפוק. ובפרט שהתחיל לשפוך לי שמות של חברות על כל דבר בחכה. אפילו על החברה של התערובת לקרפיונים…
שאלתי אותו “למה אתה לא פותח חכה”?… אז הוא ענה לי “מי פותח חכה בכנרת כשאין ירח?”. “ירח??!!” מה הקשר לירח? וגיסי כבר חשב שפגשנו בשתוי… חח “מה אתם לא יודעים שהקרפיון יוצא לאכול רק באמצע החודש? זה דג פחדן, אם הוא לא רואה טוב הוא לא אוכל” ואווו את האמת זה נשמע עכשיו יותר טוב. ואז הוא גם חיזק את דבריו “למה נראה לך אין דייגם עכשיו?”. “קורונה?” אני מנסה לדחוק. “נו באמת אתה עושה צחוק” “בוא באמצע החודש תראה כמה דייגים יש פה”.
הכנו קפה ודיברנו עד שגיסי האיץ בי שנחזור. ובכך התעצמה אצלי ההבטחה שיום יבוא ואסגור חשבון…
ועכשיו אחרי שאכלתי לכם את הראש. מי בא לסגור איתי חשבון? לפני שמגיע הסגר…
גם הצעות להצטרף לסירה יתקבלו בברכה… מחר יום ההולדת שלי.
תתקשר אחי אני אעזור לך בזה
לאן?
חחחח…אתה חייב להוציא ספר…איזו כתיבה משובחת ריתקת אותי….אלוף!!!
ניר היקר תודה על המחמאות. הסמקתי…
מזל טוב להולדתך ובהצלחה בדיג האמן לי 3 יציאות לדיג יחד עים אנשים מנוסים יהיה לך 80 אחוז ידע בדיג מים מתוקים השאר סה פיתוח ומחשבה שלך תהנה
תודה אחי.
הבעיה היא שאין לי חברים מהתחום, ואני חייב לצאת עם מישהו לדייג. כך שיוצא שאני גורר לדייג כל מי שהצלחתי לשכנע שיהיה מעניין… אז לא יוצא לי להרחיב את הידע כ”כ.
למעשה ברוב תחומי הההובי והמיקצועות בחיים צריך לפחות 3 ניסיונות עים מנוסים בתחום אחר כך השמיים הגבול ההתמדה תיפתח לך הרבה אופקים
קודם כל מזל טוב! עד מאה ועשרים!
שנית, נהניתי ממש לקרוא את הפוסט שלך, יש לך כתיבה כיפית כזאת, תעשה עם זה משהו..
ולענייננו אנו, אני הערב יוצא בעז”ה לים, צור איתי קשר אולי ניפגש.
בהצלחה!
מושון יאח… תודה אחי.
למי שלא מבין. מושון זה חבר טוב שאני יוצא איתו מידי פעם לים. וכשקרא את הפוסט שלי, מיהר להתקשר ולאחל מזל טוב, וכמובן להזמין לים.
תשלח לי וואצאפ ואני יבטיח לך שתתפוס אחלה קרפיונים ענקים
0528441193
ואאווו נשמע טוב.
אין לי וואטסאפ, אפשר להתקשר?
תודה יאח
050-3844434
אורי היקר תודה על כל המידע שהעברת לי בטלפון.
אני מאמין שכשנעבור את הסגר הזה, אשתף תמונות של קרפיונים בזכותך.
אחי אתה צריך לקבל טור בעיתון ידיעות…
ריתקת…
בהצלחה (-;
אדי היקר תודה רבה!
שמח שנהנית.
אחחח..נפלאות סיפורי הדייג.באמת רושם טוב החבר. אחלה סיפור ישראל האלוף. ממתינים לסוף הסיפור ידידי.בהצלחה…
גבי היקר תודה רבה!
“וזה יבוא אתה תראה” “החכות הקפוצות יתארכו”… חח
חיכיתי לפאנצ׳ שבסוף אתה תופס קרפיון 6 קילו… ולמרות שאין הפי אנד היה מרתק וכיף לקרוא את הפוסט עד לקצה. אם תהפוך לסופר מוכר יום אחד (תשקול אחי) תזכור רק שגילו אותך במפגש הדייגים… אלוף!!!
שמוליק היקר תודה רבה!
א. שמח שנהנית לקרוא.
ב. אני חושב שאני גיליתי את עצמי במפגש הדייגים… חח
הגזמתם… ושוב תודה
והפרגון והרצון של החברים פה לעזור (אורי, עבד) זה מדהים. אולי נושא לעוד כתבה..
אני חושב שצריך להחליף את המשפט “דייג אוהב דגים” ל”דייג אוהב דייגים”…
מה אתה אומר?
אנשים זרים עם תחביב משותף הופכים לחברים. מה שאומר שאם אתה רוצה להתחבר למישהו/מישהי תמצא תחביב משותף…
או שזה משהו מיוחד לתחום הדייג. (נושא לדיון)
תחביב הדייג באמת מחבר בין אנשים. לא בטוח שבכל תחביב אחר תיראה כלכך הרבה פרגון ורצון לעזור. אנשים טובים הדייגים בדרך כלל
באמת כתבת יפה.!! כמו סיפור מתח חח! אני מאמין שפעם הבאה אתה סוגר חשבון ובגדול! רק אל תשכח לשים רום חח
חחח חזק…
אהבתי את הרום…
כתוב טוב.
ת’מוזמן לצלצל 0524308299,
נראה מה יהיה עם הסגר הזה,
בינתיים לא נראה מבטיח..
תשמור על אופטימיות, תהנה מהחוויה עצמה ודע כשזה יגיע (אחרי מאמץ רב) הסיפוק יהיה אדיר פי כמה מונים.
תודה דוד היקר!
אשמור את המספר שלך.
אין בזה הרבה היגיון
כי תופסים אחד למיליון
צריך הרבה מאוד דימיון
ולא מעט ניסיון
וכל זה כדי לדוג קרפיון
בהצלחה לך