ליאור גכמן: “כבר בזריקה השלישית אני מקבל את התקיפה הראשונה”

כפי ששמתם לב אני מקפיד לבקר בירדן כמה שיותר פעמים והשנה אפילו יותר.לאחר כל השמועות על כך שרובו המוחלט של הירדן יהפוך לשמורה בעתיד הלא רחוק אני לא מבזבז זמן ועושה את המקסימום להגיע מתי שאני רק יכול לפני שיפילו עלינו הדייגים גזרות והגבלות (לא עלינו..).הלוואי ואני טועה,והלוואי שכל זה לא יקרה,אבל ההרגשה שלי לגבי עתיד הדיג בירדן לא אופטימית בלשון המעטה.

הפעם אני מגיע לסשן בוקר בלבד ללא כוונה להמשיך גם לסשן אחר הצהריים.אני פותח את הבוקר בנקודה הראשונה (מתוך שלוש נקודות שאבקר בהן היום) באזור שבו יש זרימה עם מים לא עמוקים במיוחד ומתחיל לעבוד עם הכפית.שיטת העבודה היא פשוטה למדי,זורק את הכפית לצד השני של הגדה בחצי אלכסון, מגלגל בקצב די איטי, ונותן לזרימה לעשות את העבודה.
כבר בזריקה השלישית אני מקבל את התקיפה הראשונה של הסשן והאדרנלין מתחיל לזרום מיד! אני נשאר בנקודה כשעתיים וחווה אקשן מהנה של ביניות שתוקפות בזרימה ומעלות לי את רמת האדרנלין בדיוק כמו שאני אוהב.

שהדיג מתחיל להחלש אני ממשיך הלאה לנקודה הבאה שבה יש פחות זרימה והמים בה עמוקים יותר. גם שם אני נהנה מאקשן רציף של תקיפות על הכפית,וכמו בנקודה הקודמת,כאשר הדיג נרגע אני עושה את דרכי לנקודה הבאה שהיא האחרונה להיום. כשעה וחצי של דיג ודילוג בין נקודות סמוכות מניבים לי כחמש ביניות נוספות שחושקות בכפית המוזהבת,ומשם אני מחליט להתקפל די מוקדם יחסית ולהשאיר טעם מתוק גם לפעם הבאה.
אז עד הד’וח והסרטון הבאים, אדיוס אמיגוססססס.

הפידבק שלך