ליאור גכמן: “אני מרגיש את הדג בקצה החוט, ומיד מבין שהוא לא גדול אבל גם לא פראייר”

כמעט שנה חלפה מאז הפעם האחרונה שביקרתי בירדן למטרת דיג פתיונות. בדרך כלל בתקופה זו של השנה הירדן פורה בקרפיונים ודיג הפתיונות משגשג.
החורף השנה(שעדיין לא הסתיים…) היה די חלש וכמויות הגשם לא מילאו כמו שצריך את “בתי הקפה” הפוטנציאליים שבהם אנחנו רגילים לדוג את הקרפיונים.בכל זאת אני מחליט לתת קפיצה ולבדוק מקרוב את הנושא.בהגיעי לירדן אני אכן נוכח שהמים רדודים מאוד בנקודה האהובה עליי.
דיג בוס יורד די מהר מן הפרק ואני מחמש את שני הרולרים עם הקפיצים ומטיל למרחק לכיוון הגדה המרוחקת שמולי,שם שני פעמונים בקצה המקלות ומתיישב לי בנחת לנשום טוב טוב הירדן האהוב עליי כל כך.
כעבור כחצי שעה הפעמון מצלצל וקצה המקל מתכוכפף בצורה שלא משתמעת לשתי פנים! אני מיד רץ למקל ומתחיל לגלגל את הרולר. אני מרגיש את הדג בקצה החוט, ומיד מבין שהוא לא גדול אבל גם לא פראייר. ואכן יוצא לו הקרפיון הראשון של העונה.קרפיון בינוני,אבל קרפיון זה קרפיון! תענוג!
בהמשך נתפסים עוד שני חפפים וגם בינית גדולת קשקש חביבה,והקרפיונים נעלמו כלא היו.
כנראה שהמים עדיין רדודים מדי וזו הסיבה שהקרפיונים לא שיתפו פעולה.
אני את שלי עשיתי והסנפתי את הירדן עמוק עמוק לתוך הלב.
אולי אחזור שוב לעוד ניסיון,ואם לא אז עונת הביניות מתקרבת בצעדי ענק ואז בטוח שאשוב לדיג האהוב עליי.
אז עד הד’וח והסרטון הבאים, אדיוס אמיגוססססס.

הפידבק שלך