ליאור גכמן: “לאחר כעשר דקות של גישושים מגיעה הנעילה הראשונה של הסשן”

אולי לחלק מכם זה ישמע קצת מוזר,אך לאחרונה הגעתי למסקנה שאני מאוד נהנה לדוג לבד בירדן. משהו בשקט, בחופשיות, בספונטניות, מושך אותי להמשיך להגיע ולנשום את הירדן עמוק פנימה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהב חברה ודיג משותף עם חברים, אך בירדן אין לי שום בעיה לדוג לבד, שרק בעלי החיים ברקע.להיפך אני ממש נהנה מזה.
הסרטון הנוכחי מתעד עוד סשן מהנה ואיכותי שלי בירדן.
אני מאוד משתדל לגוון בנקודות הדיג מגיחה לגיחה, אך זה לא קל בכלל כי כידוע לכולנו שטחי הדיג בארץ שלנו רק מצטמצמים משנה לשנה,במלוחים כמו גם במתוקים.
שמורות חדשות נפתחות חדשות לבקרים ואיסורים כאלה ואחרים מתווספים בהתאם ודוחקים אותנו, הדייגים הספורטיביים,אוהבי ושומרי הטבע לפינה מבלי שום יכולת להשפיע או לשנות את רוע הגזרות שנוחתות עלינו.
אני יודע שקצת סטיתי מהנושא, אך זה מעיק עליי כבר תקופה ארוכה, והמחשבה שיגיע היום שגם מה שנשאר מהירדן יצטרף לרשימת “האיסורים” מטרידה אותי מאוד!
ולעניינינו….

פותח את הבוקר מוקדם בנקודה עם מים קצת עמוקים שזורמים מתחת לעץ ששורשיו נטועים בגדה (בית קפה בשפה הייחודית שלנו…) ומתחיל לעבוד עם הכפית המוזהבת. לאחר כעשר דקות של גישושים מגיעה הנעילה הראשונה של הסשן, ואחריה עוד שתי נעילות נוספות ואז הכל נרגע ונראה כי הביניתות לא משתפות פעולה.
אני מיד עובר לנקודה הבאה שבה יש יותר זרימה והמים פחות עמוקים ושם מתחילה החגיגה! הרבה נעילות ואקשן של ביניות שתוקפות את הכפיות ( גם זהב,וגם כסף) ואני מתמוגג מאושר וסיפוק. איך אני תמיד אומר? “בשביל זה באתי”. בהמשך אני חוזר לנקודה שבה פתחתי את הבוקר,אך מהר מאוד חוזר שוב לזרימה ולאקשן הרציף.
לאחר כשעה של דיג אני עובר לנקודה נוספת.לא בגלל שהדיג נחלש,אלא מהסיבה הפשוטה שחיפשתי גיוון.
גם בנקודה הזו אני חווה אקשן לא רע בכלל,אפילו טוב הייתי אומר.הביניתות משתפות פעולה ואני מתענג על עוד סשן איכותי במקום הטבעי שלי.
לאחר כארבע שעות של דיג אני כבר צריך להתקפל ולחזור להתחייבויות שיש לי בבית.
חוזר הביתה מאושר עם בטריה טעונה של מצב רוח טוב והרבה חשק לגיחה הבאה שתגיע בעזרת השם בהקדם.
אז עד הד’וח והסרטון הבאים, אדיוס אמיגוססססס.

הפידבק שלך